התראה ואזהרה
המובא באתר זה מהווה מידע כללי, מדעי, בריאותי ורפואי לצורכי לימוד והעשרה בלבד. אין לראות בתכני אתר זה כתחליף לייעוץ בריאותי-רפואי ולטיפול.
תוצרי דבורת הדבש מכילים חומרים אלרגנים ויכולים להיות מסוכנים ללא הכשרה,ציוד  ובדיקות אלרגיה שונות. לשם ייעוץ וטיפול יש לפנות לעוסקים בתחום.


ארס הדבורה – להגנת הדבורה ולבריאות האדם

תכולת ארס הדבורה

השימוש שעשה האדם בארס הדבורה

פוטנציאל רפואי במחלות כרוניות, ניווּניות ואחרות

כיצד ניתן להבין את פעילותו המרפאה של ארס הדבורה?

היכן וכיצד מוחדר ארס הדבורה


התגובות על עקיצת הדבורה

כיצד נעשית "חליבת" ארס הדבורה

ממקור ראשון בארץ (מטופלים מספרים)

 

 


BVT
- דיקור בארס דבורים

דיקור בארס דבורים, נועד למקרים של כאבים חזקים ויעיל לטיפול בכשלוש מאות סוגי מחלות, בינן: דלקות מערכתיות כדלקות מפרקים ודלקות ראומטיות למיניהן (ארטריטיס), שיגרון ניווני, טרשת נפוצה, סרטן, פצעים כרוניים, לחץ דם גבוה, אסתמה, חולשה של המערכת החיסונית ומחלות כרוניות אחרות.

כסטרואידים. הארס מפעיל את בלוטות ההפרשה הפנימיות בגוף וגורם לייצור קורטיזון ואדרנלין למשך שלושה ימים לפחות.הדיקור בארס דבורים מחזק את המערכת החיסונית ואת מערכת העצבים בגוף ככלל  ובנקודת הדיקור בפרט, כל זאת ללא תופעות לוואי ותוך שימוש במרכיבים טבעיים.במקרים רבים משולב הטיפול באכילת תוספי תזונה מהכוורת כגון: אבקת פרחים, פרופוליס, מזון מלכות ודבש.

תהליך הטיפול - הטיפול מתחיל באבחון יסודי, המשלב אלמנטים מהרפואה המערבית והסינית. משך האבחון כשעתיים והוא כולל שאלון בריאות ותזונה מפורט ובדיקה גופנית מדוקדקת, תוך התמקדות בעמוד השדרה.
לאחר מכן, מבוצעת במטופל בדיקת אלרגיה עורית על אמת ידו. תוצאות הבדיקה יקבעו, אם הוא כשיר להמשך הטיפול.
משך הטיפול כחודשיים-שלושה בתדירות של פעם עד פעמיים בשבוע. במהלך הטיפול נחשף המטופל לכמות זעירה של מרכיבי ארס הדבורה במינון הולך וגדל בשיטה של מולטי- דיקור (דיקור בנקודות רבות) וכשקיימים תסמינים אקוטיים, כגון של  דלקות מפרקים ודלקות מערכתיות אחרות,   מתמקד הטיפול  בנקודות המתאימות.
לכל אורך תקופת הטיפול נמצא המטופל בהשגחה ובקשר מתמיד עם המטפל.

ארס הדבורה – להגנת הדבורה ולבריאות האדם*
מאת פרופ' אבשלום מזרחי

מאמר זה הוא פרק מספרו של המחבר "מהדבש ועד העוקץ", שראה אור בהוצאת חותם הזהב.
כל מי ששומע על ארס הדבורה (Bee Venom) מתחלחל. מיד עולָה בדמיונו עקיצת דבורה, הנפיחוּת, האדמימות, הכאב והגירוד שבאים בעקבותיה.
קל להבין שארס דבורת הדבש אכן מעורר פחד, אך כאשר מעמיקים בהיכרות מסתבר שארס הדבורה הוא מוצר כוורת בעל תכונות ריפוי חשובות לאדם. לארס הדבורה פוטנציאל פעילות ביולוגית רחבה מאוד.


ארס הדבורה וייעודו בחיי הדבורה
כידוע, הדבורה דואגת לכל צרכיה. מקורותיה התזונתיים הם הדבש, הפולן ומזון המלכות. הדונג משמש לבניית תאי הכוורת ולחתימתם. הפרופוליס משמש לאטימת חורים בכוורת ולחיטויה ואילו הארס משמש כאמצעי הגנה: ה"תחמושת" של הדבורה במלחמתה בכל הטפילים מהקטנים (כחרקים), ועד לגדולים (כאדם), אשר מעוניינים לחדור לכוורת ו"לשדוד" ממנה את מוצריה האיכותיים.

הארס נוצר בבלוטות הארס על ידי הדבורה-העמלה בימים ה-14-16 לחייה. כמות הארס הנוצרת משתנה בהתאם לעונות השנה (באביב ובקיץ נוצרת הכמות הגדולה ביותר) ובהתאם לצרכים (קרי: אם נעשה שימוש בארס על ידי עקיצה וכדק). הארס נאגר בכיס (שק) הארס אשר ממוקם בחלקהּ האחורי של הדבורה. בשק מצויים 3-4 מיליגרם של ארס נוזלי.
הארס מועבר בצינורות היציאה אל העוקץ, אשר, כידוע, ממוקם בחלק גופה האחורי של הדבורה. במצב של רגיעה העוקץ נמצא בתוך גופה ונשלף החוצה מגופה לצורך עקיצה.
מבנהו של עוקץ הדבורה משוּנן כמשׂור וזאת למטרות "התקפיות". האויבים הטבעיים של הדבורה הם חרקים וזוחלים. שכבת גופם החיצונית קשה (בנויה לרוב מכִיטִין), ועל מנת לחדור דרכה חייבת להיעשות כעין פעולת "ניסור" – זו הסיבה הנראית לנו להיותו של העוקץ משונן.
את החרקים שלהם מעטפת גוף מכיטין הדבורה עוקצת ואחר כך מצליחה להוציא את העוקץ בשלמותו והיא נותרת בחיים.
אך אַלְיָה וקוץ בה: מבנה משונן זה של העוקץ נהפך לדבורה לרועץ כאשר היא עוקצת בעלי חיים אחרים שעורם אינו קשה (כמו, למשל, אדם). אז שיני העוקץ נתפסות בבשר הנעקץ ובעורו. כאשר מנסה הדבורה להוציא את העוקץ, הוא נשאר תקוע בקרסיו בבשר האדם. במעופה לאחר העקיצה נקרעים איבריה הפנימיים והיא מתה, מה שכאמור אינו קורה בעקיצת חרקים וזוחלים.
בעקיצה אחת של דבורה מופרש כ-0.1 מיליגרם של ארס.

לראש העמוד

 

תכולת ארס הדבורה
ארס הדבורה הוא נוזל חסר צבע, שקוף, סמיך, בעל ריח אופייני של דבש, מר כלענה, בעל pH בסיסי ומשקלו הסגולי 1.131. כאשר הוא מצוי מחוץ לגוף הדבורה מומלץ לשמרו בהקפאה (לפחות במינוס עשרים מעלות צלזיוס).
תכולתו הכימית של ארס הדבורה מורכבת מאוד. הצליחו למנות כ-40 מרכיבים כימיים שונים. פרט למים (כ-88%) ארס הדבורה מכיל פֶּפְּטִידִים, חומצות אמיניות, אנזימים, פוספוליפידים, סוכרים, תרכובות נדיפות, ועוד.
הבולטים, הנחקרים והפעילים ביותר מבחינה ביולוגית בין מרכיבי ארס הדבורה הם הפפטידים שבו: מליטין (Melittin) , אפָּמין (Apamin) , אדולפין (Adolapin) ו- (MCDP) Mast cell degenerating peptide .
בין האנזימים בעלי הפעילות הביולוגית יש להזכיר את הבאים: (SDS) Sulfoxide dismutase , היאלורונידז (Hyaluronidase) , פוספוליפז (Phospholipase A) A , ופוספוליפז B , אסטרזות ופוספטזות.
בין מרכיבי הארס מן הראוי להזכיר את ההיסטמין, אותו חומר אשר מייחסים לו את רוב התופעות האלרגיות. קיומו של ההיסטמין בארס הדבורה מביא לכך שהארס הוא גורם אלרגני שיש להיזהר בלקיחתו.


השימוש שעשה האדם בארס הדבורה – בראי הדורות
לאורך הדורות, למד האדם להכיר בפוטנציאל הבריאותי-רפואי הגלום בארס של בעלי חיים שונים: בדרך כלל זוחלים (נחשים, לטאות, עקרבּים, ועוד) וחרקים (נמלים, צרעות, דבורים, ועוד).
אף שבכל המקרים מדובר בארס, הרי אין לראות את כל סוגי הארס מבעלי חיים שונים כעשויים מקשה אחת, לא מהבחינה הכימית ואף לא מבחינת הפעילות הביולוגית. מסתבר שכבר בתקופות קדומות עמד האדם על פוטנציאל תכונותיו המרפאות של ארס הדבורה.

  • בתקופה היוונית, היפוקרטס, המכוּנה "אבי הרפואה המודרנית" (460-377 לפני הספירה), כינה את
        ארס הדבורה בשם Arcanum שפירושו "תרופה מאוד מסתורית".

  • בתקופת רומי, המדען הנודע פליני תיאר את התועלת הרפואית שבארס הדבורה.

  • Charlemagne , מלך הפרנקים (742-812 לספירה), טופל בארס הדבורה במחלותיו הנפשיות והגופניות.

  • בקוראן נאמר על הדבורים שהן "מייצרות בכרסן נוזל אשר משמש כתרופה לאדם".

  • בתרבויות של אסיה ואירופה מוזכר בכתובים שונים ערכו של ארס הדבורה ומגוון השימוש שבארס לטיפול במחלות שונות.

  • הפרסום המדעי הראשון על יעילות ארס הדבורה פורסם בשנת 1850 על ידי רופא צרפתי בשם  Desyardins.
        הוא דיווח על הצלחה בטיפול במקרים של מחלות שגרון על ידי ארס הדבורה.

  • בשנת 1864 דיווח רופא רוסי בשם Luromsky על הצלחתו בטיפול בארס הדבורה במקרים של מחלות
        ראומטיות, מחלת הפּוֹדַגְרָה (Gout) ודלקות במערכת העצבים (Neuralgia) .

  • מאמצע המאה התשע-עשרה ועד היום החלו רופאים ומדענים ברחבי העולם לעמוד על הפוטנציאל
        הרפואי שיש לארס הדבורה ופירסמו שורה ארוכה של מאמרים מדעיים וספרים בנושא זה. מקובל לראות
        ב-Dr. Beck (1871-1942), רופא יליד הונגריה שחי ומת בארצות-הברית, כמי שהחדיר למערב את
        תודעת החשיבות הבריאותית הטמונה בארס הדבורה.




    ארס הדבורה – פוטנציאל רפואי במחלות כרוניות, ניווּניות ואחרות
    אט אט, תוך ספקות ועימותים עם חברות המייצרות תרופות (החוששות לפרנסתן), חודר השימוש בארס דבורה בטיפול בשורה ארוכה של מחלות חשוכות מרפא ואחרות. שימוש בארס הדבורה מקורו בטווח רחב של עשיה ופרסומים ברפואה הטבעית, רפואה סינית ורפואות אחרות אשר להן אלפי שנות נסיון בריאותי-רפואי. אלה, כאמור, "מבעבעות" לאִטן לתחומי הרפואה המערבית-הקונבנציונלית.
    נמנה את מצבי החולי העיקריים אשר לגביהם דוּוח על השפעות חיוביות וטובות של ארס הדבורה.

    • במקרה של מחלות שִגרוניות-ראומטיות (Rheumatoid Arthritis) לסוגיהן. סקר מארצות-הברית
       (משנת 1990) מצביע על כך שכ-12% (כ-37 מיליון) מתושבי ארצות-הברית סובלים ממחלות ראומטיות!

        בקבוצת מחלות אלה אובחֲנה הקלה משמעותית בדלקות, כאבי מפרקים, עצירת התדרדרות המצב
        הדלקתי ובמקרים קיצוניים-חיוביים הביא הטיפול בארס הדבורה גם לשיפור משמעותי במצב הבריאותי,
        החל מיישור עיווּתי אצבעות ועד להחלמה מלאה.

    • מחלות חריפות וכרוניות הקשורות למערכת העצבים כ-Neuralgia ומחלות אחרות.
    • מחלות ניווּניות של מערכת העצבים והשרירים. הבולטת במחלות היא טרשת נפוצה (MultipleSclerosis) . היעילות שבטיפול בארס הדבורה מתבטא בעצירת התדרדרות המחלה, הקלה בכאבים, שיפור בתפקוד האיברים – החזרת יכולת הפעלת איברים ובמקרים מסוימים דוּוח גם על החלמה.
    • מחלת הפוּדגרה (Gout) .
    • מחלות הפוגעות במערכת החיסוניות (מחלות אוטואימוניות).
    • מצבים של לחץ דם גבוה.
    • יכולת להגן מפני קרינת קרני רנטגן וקרינה רדיואקטיבית.
    • שלבקת לסוגיה הנגרמים על ידי נגיפי Herpes simplex ו-Herpes zoster (שלבקת חוגרת).
    • אסטמה.
    • צילחה (מיגרנה).
    • תסמונת המעי הרגיז.
    • תופעות טרום-וסתיות.
    • דלקת וגידולים בבלוטת הערמונית.
    • אלרגיות של עקיצות חרקים וזוחלים (למשל: הצרעה, עקרב, ואחרים).
    מחלות סרטניות (ממצאי מעבדה ראשוניים בלבד).




    כיצד ניתן להבין את פעילותו המרפאה של ארס הדבורה?

    הממצאים אשר הובילו להבנת אופן פעילותו הביולוגית של ארס הדבורה נעשו ברוב המקרים בבעלי חיים. מיעוטם נעשה בבני אדם. הסיבות לכך הן קשיים ממשיים וכלכליים (חוסר מימון מחקרים) בעריכת מחקרים בבני אדם. ממצאי המחקרים אשר בוצעו בבעלי חיים (קופים, כלבים, חולדות, עכברים) מצביעים בבירור על מגמת הפוטנציאל הבריאותי-רפואי שיש לארס הדבורה.
    פעולתו המרפאה של ארס הדבורה אינה מתבטאת בריפוי ישיר של הסימפטומים הבריאותיים, אלא בעקיפין על ידי גירוי – סטימוּלציה – של מערכות גוף אחרות אשר מחסלות את הסימפטומים. זוהי דוגמה לטיפול הוֹליסטי (כוללני): טיפול ב"שורש הבעיה" הבריאותית הקשור להגברת חוסנה של מערכת החיסון בגוף.
    ממצאי המחקרים מלמדים שפעולת ארס הדבורה היא בעיקרה אנטי דלקתית. נראה שבסיסה הוא הפעלה מבוקרת על ידי הגוף וצרכיו ביצירת הורמוני בלוטת יְתרת הכליה (האדרנל), הורמונים הידועים בשם קורטיקוסטרואידים כקורטיזון או ההורמון האדרנוֹקוֹרְטִיקוֹטְרוֹפִּי, הידוע בקיצורו ACTH , ואחרים. כך למשל: ממצאי ניסויים מורים שרמת הקורטיזון בקופים ובכלבים עלתה בדמם של אלה שלגופם הוחדר ארס דבורה. פועלת ארס הדבורה על רמת הורמוני האדרנל אינה ישירה אלא נגרמת בעקיפין על ידי השפעה על בלוטת יְתרת המוח (Pituitary Gland) ו/או על בלוטת יתרת הכליה.
    החדרת ארס דבורה לגוף גורמת להיווצרות חום ואדמומית באזור העקיצה. החום הנוצר באזור החדרת הארס גורם לפירוק הארס למרכיביו השונים.
    חשיבות החום בריפוי מחלות ידוע בתפיסה הבריאותית ההוליסטית. על כך אמר היפוקרטס: "תן לי חום וארפא את כל המחלות". פירוק זה מוביל כנראה לפעילות מרכיבי הארס שצוינה לעיל.
    לפפטידים (מליטין ואפָּמין) ולאנזימים שונים שבארס הדבורה (לא אנזימי הפוספוליפזות) חלק בפעילות המרפאה במקרי דלקות שגרון שמייחסים לארס הדבורה. פעילותם של הפפטיד המצוי בארס הדבורה והידוע בשמו המקוצר MCDP ושל האנזים SDS , מוסברת על ידי כך שהם מביאים לביטול פעילות של "רדיקלים חופשיים" אשר נוצרים, כידוע, במקרים של מחלות כרוניות, ניווּניות, אוטואימוניוֹת ומחלות סרטן.
    הפפטיד MCDP הוא, כפי הנראה, המרכיב העיקרי בארס הדבורה אשר פועל את הפעולה המרפאה במקרים של טרשת נפוצה. מסתבר שהדבר קורה על ידי גירוי המביא ליצירה מחדש של מעטפת תאי עצב ושלוחותיהן אשר נפגעו בתהליך הניווני של המחלה.
    השפעתו המיטיבה של ארס הדבורה בהורדת לחץ הדם מוסברת על ידי השפעתו של הארס על השרירים החלקים שבדופנות כלי הדם. אלה מתרחבים ומולידים ירידה בלחץ הדם.
    לריפוי בעזרת ארס הדבורה יש מספר יתרונות על הטיפול ההורמונלי (בדרך כלל קורטיזון) המקובל ברפואה המערבית במקרים של מחלות שגרוניות וניווּניות:

    • אין היווצרות של בצקת כבמקרים של הזרקת הורמוני האדרנל, אלא פעילות הפוכה של איבוד נוזלים.
    • בנתינת הורמוני האדרנל חלה לעתים החמרה של דלקת הפרקים, מה שאין כן בשימוש בארס הדבורה.
    • במקרים רבים לאחר סדרת טיפולים בארס, חל ריפוי או מתרחשת הקלה משמעותית ומתמשכת בדלקת, בכּאבים ובתהליך הניווּן בקבוצת מחלות אלה. לעתים אין כלל צורך לחזור על הטיפול בארס, שלא כמו במקרים רבים של טיפול הורמונלי (לרוב קורטיזון) אשר אינו מביא לריפוי אלא רק להקלה בעָצמת הסימפטומים.

    כאן המקום לציין שטיפול בארס הדבורה אינו מביא ארוכה ומרפא באותם מקרים ראומטיים אשר בהם אובחן כבר הרס של מפרקים.
    בין המחקרים הקליניים הבודדים שבוצעו בבני אדם נציין את אלה אשר נערכו בחולי מחלות שגרוניות. הם הצביעו על השפעה חיובית ב-73% מהמקרים שטופלו בארס הדבורה

    לראש העמוד


    היכן וכיצד מוחדר ארס הדבורה

    השימוש בארס דבורים נעשה באחת משתי הגישות הבאות:

    • גישה המקובלת בעולם המערבי (בעיקר בארה"ב), היא עקיצה במקומות הכואבים (מפרקים, שרירים).
    • הגישה האנרגטית. כאן נעשית החדרת הארס על ידי עקיצה בנקודות דיקור מתאימות לאיבר הדלקתי. עושים זאת לאורך המֶרִידְיָאנִים – קווי זרימת "אנרגיית החיים" (צ'י – Qi ) – לפי פילוסופיית הרפואה הסינית.

    השימוש בארס נעשה באחת מהטכניקות הבאות:

    • החדרת ארס על ידי עקיצת הדבורה: זוהי השיטה הטבעית הפשוטה והיעילה ביותר להחדרת הארס. במקום שנקבע לרוב באזור הכואב ביותר או על נקודות מסוימות במרידיאנים, מניחים את הדבורה ולוחצים עליה קלות. בתגובה לכך הדבורה עוקצת ומשחררת את הארס שלה אל תוך האזור הנגוע. יש הטוענים שעוקץ הדבורה הוא "המזרק הטבעי" והסטרילי היחידי שקיים בטבע.
    • הזרקה של ארס: ניתן "לחלוב" את הארס מהדבורה (על כך בהמשך) ולהחדירו על ידי הזרקה במזרק. בכל מקרה מומלץ טיפול בידי בעלי סמכא בנושא זה.
    • ארס במשחות: על דלפּקי בתי המרקחת מצויות משחות לשיכוך כאבים אשר מכילות את ארס הדבורה. הטיפול בהן הוא מקומי – על העור ומטבע הדברים יעילוּת המשחות קטנה מיעילות השיטות שבהן מוחדר הארס אל תוך הגוף.

    התגובות על עקיצת הדבורה
    התגובות על עקיצת הדבורה יכולות להיות שונות:

    • יש שאדם כמעט אינו מגיב על עקיצת הדבורה. לכל היותר מופיעים אצלו כאב העקיצה עצמה, צריבה וגירוד קל ביותר. אלה חולפים תוך כמה דקות ללא התפתחות אדמומית, ללא נפיחות וללא תחושת גירוד.
    • התגובה השכיחה ביותר, המצביעה על התעוררות המערכת החיסונית, היא זו שלאחר העקיצה חלה צריבה ממושכת, התנפחות, אדמומיוּת וכאב של האזור שנעקץ. את אלה מלווים גלי חום באזור העקיצה. חלק מתופעות אלה מופיעות כמה שעות לאחר העקיצה ויכולות להימשך 1-2 ימים. לאחר מכן יורד החום, פוחתת הנפיחות ונעלמת האדמומיות. בשלב זה מופיעה תחושת גירוד באזור שנעקץ.

    תופעה זו, לסימניה השונים שצוינו לעיל, מעידה על תגובה חיסונית טובה של הגוף לארס. בהופעת סימנים אלה ניתן ללמוד שאכן ישנה סבירות גבוהה שהארס יבצע את פעילותו המצוּפּה.
    משיחות עם מטפלים ועם מטופלים בארס דבורה עולה שחסרי נסיון נתקפים לא אחת בפחד מתגובה זו וחושבים שזו תגובה אלרגית מסוכנת. יש להדגיש שהתופעות שהוזכרו לעיל אינן מלמדות על תגובה אלרגית, אלא, כאמור, הן מעידות על תגובה בריאה של המערכת החיסונית.

    • תגובה אלרגית: ארס הדבורה מכיל חומרים אלרגניים. תופעות אלרגיות לעקיצת דבורים הן מגוּונות, ואם הן קיימות הן מופיעות תוך כמה דקות מרגע החדרת הארס. אלה יכולות להיות:
      • תגובות קלות יחסית של גירוד חזק, פריחה אדמדמה בצורה בולטת, הזעה, כאבי בטן, חולשה כללית, סחרחורת, בחילה, הקאה ועליה בחום הגוף.
      • תגובות כלליות קשות שיכולות לכלול קשיי בליעה, תגובה של הלם, ירידה בלחץ הדם, הכחלה ועלפון, קשיי נשימה, חולשה כללית ונפשית.

    תופעות אחרונות אלה, אשר בשם כולל אחר נקראות בשם "התקפה אנפילקטית", עלולות להביא למוות, אם אינן מטופלות מיד.
    אנשים, שעבורם ארס הדבורה הוא גורם אלרגני, חייבים לנקוט זהירות בחיי היומיום שלהם. כיום, ניתן להצטייד במזרק עם חומר אנטי היסטמיני לטיפול חירום מיָדי.
    אלרגיה לארס הדבורה ניתן לבטל במקרים רבים בעצה ובהשגחה של רופא המטפל במחלות אלרגיות. כן טיפול הומיאופטי יכול למנוע את האלרגיה לארס הדבורה.

    כיצד נעשית "חליבת" ארס הדבורה?
    עד לפני מספר שנים נהגו להוציא את שק הארס מהדבורה ולאסוף מתוכו את הארס. שיטה זו הביאה למות הדבורה, וביצועה היה מורכב למדי. אך קיימות שיטות אחרות ל"חליבת ארס". נביא שתיים מהן:

    • טכניקה אחרת – פשוטה ועממית, היא לתת לדבורים לשהות על ממברנה – עור של בעלי חיים. הדבורים עוקצות את הממברנה והארס נאסף אל מְכל מים אשר ממוקם בתחתית הממברנה. לאחר אידוי המים נאסף הארס.

    • שיטה מתוחכמת היא הפעלת שדה חשמלי לשם "חליבת" הארס. בשיטה זו מניחים את הדבורים על משטח בד מחורר (גזה). הבד מחובר למערכת חשמלית. ברגע מסוים מזרימים חשמל בעָצמה קלה (שלא ממיתה את הדבורים) והדבורים, כתגובת הגנה לזרם החשמלי, שולפות את העוקץ ו"עוקצות" את הבד. הארס נאסף בתחתית הבד, העוקץ חוזר למקומו, והדבורה נשארת בחיים. כך ניתן לאסוף ארס דבורה, לייבּשו ולשמרו במצב יבש ומקורר בהקפאה עמוקה (ב-20- מעלות צלזיוס לפחות) מבלי שהוא מאבד כמעט את תכונותיו הביולוגיות. אך ידוע, שבארס מיוּבּש חלה ירידה בריכוז האנזיםSDS, שלו חלק חשוב מאוד בפעילות ארס הדבורה.

      מסתבר שלאחר החשיפה ל"שוֹק החשמלי" הדבורים עצבניות, אך תופעה זו חולפת עם הזמן (שעות או ימים). מסתבר שלטווח קצר או ארוך אין השפעה מזיקה ל"שוק" החשמלי לא על אורח חיי הדבורים ולא על הפקת מוצרי הדבורה השונים, איכותם או כמוּתם. יש הגורסים להפך: שה"שוק" החשמלי מוביל לשיפור מסגרת חיי הדבורה ולהפקת מוצריה.
      גרם אחד של ארס דבורה מיובש מקורו בחליבת עשרת אלפים דבורים. 0.1 מ"ג ארס מיובש שווה ערך לכמות הארס המופרשת בעקיצת דבורה אחת.
      יש לזכור ולהזכיר, שקרוב לוודאי שעיבוד בחומרי טבע עלול להוביל לירידה באיכותם. ולכן ייבוש הארס, אחסונו בהקפאה וכו' אינם מוסיפים לאיכות הפעילות הביולוגית של הארס, אלא להפך: הם עלולים לגרום לירידה באיכותו.
      לכן שימוש בארס הדבורה בצורתו הטבעית (על ידי עקיצת הדבורה – למרות כל הצער על מות הדבורה כתוצאה מהעקיצה) היא הדרך הטובה והיעילה ביותר לשימוש ולהחדרת ארס הדבורה לגוף האדם בטיפול במצבי בריאות שונים
      .

    לראש העמוד

    ממקור ראשון בארץ ( מטופלים מספרים )

    למרכז אפיתרפיה ישראל,

    הגעתי אליכם כשאני סובלת מבעיות מפרקים שבאו לידי ביטוי בכאבים, תנועתיות מוגבלת, דפורמציה במפרקים וקשיים בתיפקוד היום יומי. כדי לתפקד נאלצתי להעזר בתרופות משככות כאבים. הבעיה שלי החלה לפני כ-12 שנה כשהיא הולכת ומחמירה.

    לאחר ניסיונות ודרכי טיפול שונות בתחום הרפואה הרגילה והאלטרנטיבית, ללא הצלחה, ובעקבות כתבה בעיתון "גלובס" על טיפול בארס דבורים הגעתי אליך אלון.

    למרות הספקות והחששות החלטתי לנסות ולטפל באמצעות ארס דבורים.

    אני מודה שהטיפול אינו קל אך בהחלט נסבל בעיקר בזכות הגישה האמפטית שלך, הסבלנות והחום האנושי שלך.  היום חלפו כשלושה חודשים של טיפול, מצבי הולך ומשתפר, חלה הפחתה משמעותית בכאבים והתנועתיות במפרקים חזרה כמעט למצב שלפני התעוררות המחלה. (וזאת ללא נטילת תרופות ומשככי כאבים).

    הטיפול שלי נמצא בשלבים מתקדמים.

    לסיום ברצוני להודות לך, אלון, על המאמץ על האמפטיה והעידוד שנתת לי. לדעתי אתה עושה עבודת קודש.

    אני מאחלת לך שתראה ברכה בטיפוליך ושחולים רבים יזכו להבריא בזכותך וכמובן בזכותן של הדבורים.

     

    מאירה


     

                                                                                                           06.11.06

    אלון יקר.

    לפני כשנה הובחנתי כחולה בדלקת מפרקים, הן לפי הסימנים הקליניים והן בבדיקות מעבדה. רגע קבלת תוצאות בדיקות המעבדה היה קשה מאד עבורי. הייתה זו "תעודה רשמית" לכך, שאני נכנסת למערכה קשה, וחיי כבר לא יהיו כפי שהיו בעבר. לפני הבדיקות, עוד קיוויתי, שאולי אני סובלת מבעיה אורטופדית קלה, וכל תקוותי התנפצו .
    באותה עת, סבלתי מקשיון איברים בבוקר,מקשיי הליכה, מכאבים בכתפיים, ממגבלה קשה בביצוע פעולות פשוטות בעזרת כפות הידיים כמו למשל, חיתוך סלט,נהיגה,ואפילו קשיים באחיזה של חפצים מסוימים. מצב הרוח שלי היה די ירוד בלשון המעטה, והבירורים שעשיתי עם אנשים החולים במחלה, לא הותירו לי ברירה, אלא לפנות לרפואה ולתרופות, לפני שאני הופכת לנכה ,מוגבלת ותלויה באחרים בפעולות יום-יומיות פשוטות.
    לאחר התעשתות קצרה, החלטתי ,שאני לא מוכנה לוותר, ואהפוך אבן על אבן  עד אשר אמצא מזור לכאבי ואולי אף למחלה, ללא תרופות. ממה שקראתי וביררתי, הבנתי שהתרופות הניתנות לעצירת המחלה והקלת הסימפטומים של המחלה הן קשות מאד, ויכולות להזיק לכבד, לכליות וללב אצל חלק מהחולים. לי אישית יש ידידה, המתאשפזת חדשות לבקרים בבי"ח בעקבות תופעות הלוואי של התרופות. לא ידעתי ממה אני פוחדת יותר- מהתדרדרות המחלה לכדי נכות, או מהסכנה האפשרית מהתרופות.
    התחלתי במסע להצלת הבריאות שלי...אשתף אותך,כדי שתוכל לשתף אחרים. ראשית, רכשתי מערכת שינה עם מגנטים, ובאורח פלא , נעלם לי קשיון הבוקר. מדרסים מגנטיים שרכשתי- סייעו לי מאד בהקלה על כאבי ברגליים בזמן הליכה. הצטרפתי לסדנת צומות מיצים, ושיניתי את התזונה שלי לתזונה בריאה וברובה אורגנית.גם זה עזר לי מאד, והרגשתי שהגוף שלי עבר תהליך ניקוי, שבלעדיו קשה להמשיך במסע.התחלתי טיפולים בדיקור סיני, והרגשתי שיפור קל. אבל עדיין סבלתי ממגבלות וכאבים, והסימפטומים נעלמו רק בחלקם. עדיין היו לי התקפי כאבים עזים מידי פעם, למרות שהתדירות הייתה נמוכה יותר.
    ואז,במסגרת שיטוטי באינטרנט להמשיך ולמצוא תשובות, נתקלתי בשיטת טיפול עתיקה בדלקת מפרקים בעזרת עקיצות דבורים.  באותו רגע, הרגשתי שמצאתי את הפתרון למכאובי. למחרת בבוקר התקשרתי אליך, ותיאמתי תור לאותו השבוע. מובן, שהטיפול נשמע לי הזוי ומטורף, להגיע אליך מתוך הסכמה, שתתן לדבורים לעקוץ אותי...אני שברחתי מכל דבורה. אבל עוד בנסיעה אליך, הייתי נחושה להתגבר על כל כאב, קשה ככל שיהיה, לטובת הסיכוי להחלמה. מה כבר יכול להיות כואב יותר ממה שאני עוברת? ואכן, הטיפולים הראשונים היו קצת כואבים, אבל התקווה שליוותה כל עקיצה, הצליחה לתת לי כוח להמשיך. כבר אחרי הטיפול השני, הייתה הפחתה בעצמת כאבי הגוף שלי, ואיתה חזר החיוך לחיי. יש לציין, שבמהלך הטיפול, ליווית כל עקיצה בחיוך, במגע, ברגישות ובהרבה הבנה. לעתים הרגשתי, שאתה ממש מצטער להכאיב לי. אבל זה לא כל כך נורא. למי ששואל את עצמו, כאב העקיצה נמשך משהו כמו חצי דקה, ואחר-כך כמעט ולא מרגישים כלום.

     

    אחרי הטיפולים הראשונים מתפתחת נפיחות ואדמומיות באזורים שנעקצו, ותוך יום זה עובר. אני מניחה שלכל אחד יש סף כאב משלו, אבל כל מי שחושש, צריך להעמיד מנגד את האלטרנטיבה. תרופות, התדרדרות במצב, כאבים, נכות, מוגבלות, תלות באחרים, ואם כל זה לא משכנע לתת הזדמנות לדבורים, אז מה כן?

    אלון, עברו 3 חדשים של טיפולים, מעל 200 עקיצות ! ואני מאושרת. קיבלתי את בריאותי חזרה. רב הסימפטומים נעלמו, למעט אצבע אחת ,שמשמשת לי תזכורת, שאני חייבת לדבורים ולמי שברא אותן את בריאותי,מצב רוחי ואולי את חיי. ולך אלון,שהיית השליח המבצע, אני מודה מעומק לבי על הסבלנות, האהבה, המסירות ,העידוד והרגישות, שהפכו את הטיפול להרבה יותר קל.

    אני מניחה , שאצטרך לקבל "חיזוקים" לשימור המצב מידי פעם, ואגיע בשמחה.    אשמח לעזור אם תתעוררנה שאלות מצד מטפליך. 

     

     

                       הרבה אהבה ותודה לך ולדבורים.   

                                   עפרה תמיר-לוי


    שלום, שמי אמיתי סמואילוף.

    נולדתי בקיבוץ חצרים להורים ארגנטינאים. ילדותי הייתה מלווה בהתחרות בענפי אתלטיקה ושחיה, הייתי במשך שנים רקדן. לאחר מכן התגייסתי ונהייתי לוחם השייטת 13.
    חצי שנה אחרי שחרורי מצה"ל חליתי במחלה קשה של דלקת זיהומית בשרירים, "מיאוזיטיס".
    באותה עת טיילתי בחו"ל ולכן היה עלי לחזור בדחיפות לאשפוז בארץ לאחר שהורדתי ממשקלי 13 ק"ג  ולאחר חולשה איומה וחוסר אונים לגבי מצבי.
    במשך 6 שנים טופלתי בתרופות כגון סטרואידים ואימורן. לאורך כל השנים ניסיתי לרדת במינונים ולהבריא מהמחלה- ללא הצלחה!!! למראית עין כמעט ולא היו תופעות לוואי והתרופות העלימו את החולשה, אך היום אני יודע שלמעשה הם טיפלו בסימפטומים ולא במחלה.
    נזקי התרופות מופיעים לרוב לאחר כמה שנים, אחרי 5 שנים התחלתי לעיתים להשתעל שיעולים דמיים, הצואה הייתה דמית, נפיחות בכל הגוף ומי יודע מה חיכה לי מעבר לפינה? החלטתי לקחת את בריאותי בסדר עדיפות ראשון לאחר שהפנמתי את העובדה שהמחלה מפריעה לי לכל מהלך חיי והחלטתי לעשות הכול בשביל להבריא.
    לפני שנה התחלתי בהפחתה הדרגתית של תרופות ולפני 5 חודשים הפסקתי לחלוטין את צריכתם.
    במקביל, לאחר המלצות מרובות הגעתי אל אלון גמליאל והתחלתי טיפול מסיבי באפיתרפיה (עקיצות דבורים).
    במשך תקופה של 4 חודשים במהלך שנה זו מצבי הלך והורע לאור הנסיבות שהגוף היה מכור לתרופות במשך שנים מספר. מכל הצדדים(כולל מצד הרופאים הקונבנציונאליים) לחצו עלי לחזור לדרך ה"ישרה" של לקיחת תרופות, שאם לא אני במצב סיכון חיי ובמצב של גרימת נזקים בלתי הפיכים לגופי.
    בזכות אלון עמדתי בכל הלחצים המופנים אלי. אלון הוא רופא אמיתי!!! אלון הציל את חיי!!!
    אתמול(2.10.2007), הצלחתי לשחות 10 ברכות ובערב יצאתי לרקוד- אין יותר כיווצים, עייפות וחולשה. אני נקי!!! בלי תרופות 5 חודשים. עדיין עוקץ את עצמי, אך בתהליך של הפחתה.
    מישהו אמר לי פעם: אבא עשיר נותן כסף לילדיו, הילדים הופכים להיות עצלנים. אפשר להקביל אמרה זו.
    עם התרופות הסינטטיות שבעצם מנוונות את המערכת הפנימית של הגוף בכך שהן פועלות בשביל הגוף ובכך מביאות צרות אחרות ואף גרועות יותר. בניגוד לכך ארס הדבורים יוצר מאין דלקת שלמעשה מכריחה את הגוף לייצר חומרים אנטי דלקתיים בעצמו, ובכך גורם להפעלה של המערכות הפנימיות בגוף- אל תתבלבלו, אל תהיו עיוורים ונתונים להשפעות ולחצים, חשבו טוב  מה אתם באמת רוצים בשביל עצמכם, אני ממליץ לכם לפחות לגשת לדבר עם אלון, להתייעץ, הוא רופא אמיתי ויגיד לכם רק את האמת נטו בלי אינטרסים אישיים. (נ.ב. אלון, אחרי חודש, כשהרגיש שיש באפשרותי לחסוך בכסף ולטפל בעצמי כמעט לבד, לא היסס ולחץ עלי, למרות שכל "רופא" שדואג לעצמו ולאינטרסים שלו, היה מנסה למשוך כמה שניתן את משך הטיפולים על מנת לגזור קופה יפה יותר על גבי- אלון לא!!! יש היגיון בריא בעקיצות הדבורים. אני מודה כל יום לאלון ולדבורים על שאני בדרך להבריא לחלוטין, על הזכות לדעת ולעבור טיפול מדהים כל כך תחת ידו של רופא אמיתי וחבר לכל החיים כמו אלון.




    שלום

    אני חולה טרשת נפוצה מזה כ-10 שנים, אובחנתי רק לפני כשנה והתחלתי טיפול באומריגם. המחלה באה לידי ביטוי אצלי בחוסר יכולת לשלוט באופן רגיל ברגל ימין שלי וכמו כן בקושי בביצוע פעולות מוטוריות עדינות ביד ימין.
    התסכול שבפתרונות הלא מספקים שמנפקת הרפואה המודרנית לחולים כמוני ביחד עם טקסטים רבים מעודדים שמצביעים על תרומתם המשמעותית של דבורים לטיפול במחלה הובילו אותי לנסות טיפול b.v.t
    אצל אלון גמליאלי.
    כמובן שהיו לי חששות מאחר ומעולם לא נעקצתי ע"י דבורה, אך עם הזמן הם פגו והתחלפו בתחושת הבטחון שמספק לי הטיפול בדבורים.
    נכון אם להיות הוגן ההתחלה היתה קשה מאוד והשתמשתי בהרבה כוחות נפשיים לעבור את החודש הראשון, בחלוף החודש הראשון גופי סיים את הליך ההסתגלות לעקיצות והחלתי לחוש את תוצאות הטיפול.

    1. גוף אנרגטי.
    2. תחושת בריאות.
    3. הזרמים שמופיעים ביחד עם כיפוף חזק של הצוואר פחתו עד נעלמו.
    4. תהליך עיכול מסודר.
    5. יכולת להחליש מאוד עד כמעט להעלים את הכאב אשר נובע מההתקשות בשרירים.
    6. יכולת מתן מענה לבעיות מתפתחות או סימפטומים מסוימים כמו כאב בגפיים או אף התפתחות של התקף – ככל הידוע לי אין מקבילה בעולם הרפואה המודרני שיכול לספק מענה כזה.
    7. פטריה שהיתה כ-10 שנים מתחת לציפורן רגלי נעלמה.

     

    לסיכום אלון גמליאלי הוא מטפל מחונן מאוד שהראה לי את השביל ואני צועד בו לבד היום, קשה לי בכלל לתאר את תחושת הבטחון והרוגע שמשרה עליי העובדה שיש ברשותי קופסת דבורים.
    בזכות הטיפול אני מצליח לנהל אורח חיים תקין וחל שיפור משמעותי ביותר במצב שלי. דבר שקיבל חיזוק אף מהרופא המטפל שלי שהופתע ממגמת השיפור.
    לך המטופל המתלבט באם נכון אתה לעבור את חודש ההסתגלות הראשון בטוחני שגם אתה תוכל להינות מהמתנה שהדבורים מספקות לנו, בהוצאה סבירה ובהליך פשוט.
    ולבסוף תודה לכל מאות הדבורים שהקריבו את חייהן למען שיפור חיי

    שחר


    עקיצת דבורה

    בשבוע שעבר צפתה זוגתי שתחייה בתוכנית בערוץ שמונה על גברת אמריקאית בשם פאט וולש, הידועה כ"גברת הדבורים "מדובר באשה שלקתה בטרשת נפוצה לפני 34 שנה והגיעה למצב של ריתוק לכיסא גלגלים. אז הגיעה לידיעתה הנושא של טיפול באמצעות ארס דבורים. היא התחילה בטיפול ולדבריה כל הסימפטומים נעלמו ולא היו לה התקפים נוספים. מאז הפכה לגורו של הנושא בארה"ב.
    לפי התיאוריה לפחות בארס דבורים יש שפע של חומרים כימיים וביולוגיים המתגברים את מערכת החיסון ומסייעת לדכא את המחלה.
    בעקבות הכתבה שוטטתי ברשת וגיליתי שגם בארץ יש טיפול כזה.
    פניתי לאחד המטפלים, בחור חביב בשם אלון גמליאלי שגם כתב מאמר בנושא באתר שלבית חולים רמב"ם.
    הוא קיבל אותי לפגישת אבחון עבורה לא גבה תשלום. בהתחלה הרעיון של עקיצה מרצון ע"י דבורה חיה נשמע לי מטורף לגמרי.(דמיינתי לי את כל סרטי האימה שבהם מתקיף נחיל דבורים עובר אורח אומלל...). אלון בחביבותו ערך לי הכרות עם הנחיל הפרטי שלו, נתן לי הסבר  + חומר על ניסויים שנעשו בארה"ב וקנדה, ערך לי בדיקת אלרגיה ולבסוף הצימוק שבעוגה – עקיצת ניסוי ע"י דבורה מהנחיל שהקריבה לטובתי את חייה... האמת שזה לא היה נורא. לא נעים במיוחד אבל בהחלט נסבל לא יותר מ"צריבת המדוזה" של הזריקות התכופות שרבים מאתנו נזקקים להם.
    אני חייב להודות שלאחר הטיפול ההרגשה הכללית שלי השתפרה לפחות לכמה שעות, אם כי קשה לומר שסימפטומים קיימים נסוגו. בטיפול כהלכתו הבנתי שמקבלים לא מעט עקיצות לפי חומרת המצב וככל שאני מבין בתחום שלנו לא נצבר מספיק ניסיון.
    על כל פנים טוב לדעת ומי שרוצה גם לנסות, אשמח למסור פרטים למי שרוצה.

    משה,  7/11/04

     

     |  Apitherapy |  ארס הדבורה |  פרופוליס |  תוצרי כוורת נוספים |  טרשת נפוצה ms |  ארגונים וקישוריות |  מחקרים |  אלרגיה ועזרה ראשונה |  מרכז אפיתרפיה ישראל |  עלינו |  צור-קשר |

  •